#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קיד. מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעה""ב 1) מה מצא שם ומדוע 2) מדוע הדין כן? "	"1) אודרא [מוכין] או נסכא [פלטה של כסף] שאי אפשר לזהות לפי האופן שהונחו אם הוכנסו מבפנים או מבחוץ, דאי הוה סכין ניזיל בתר קתא ואי הוי כיס ניזיל בתר שנציה.2) כתב רש""י במשנה וכן כתבו התוס' (ד""ה בכותל) שמדובר בשתיך שמסתמא כבר בקשו בעלים ולא מצאו ונתייאשו, אבל מחציו ולפנים של בעה""ב שאדם שוכח חפציו ימים רבים <sup>עא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עא.  והרשב""א  (ד""ה בכותל)  הביא דברי בעה""ב מפקיע ממון בעה""ב שברשותו התוס' וכתב אי נמי אין יאוש של ומחציו ולחוץ אין קונה חצרו לבעל  הבית דהרי זה כאלו הופקד בידו ושכחו בעלים ונתייאשו שלא קנה אי נמי כל שפתוח לחוץ אינו משתמר, וחצרו שאינה משתמרת אינה קונה לו שלא מדעתו.</span>"	"ב""מ כו. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטו. מה דין מעות שנמצאו ומדוע 1) לפני סוחרי בהמה בירושלים 2) בהר הבית 3) בירושלים? 	"1) לעולם מעשר, שעולי רגלים משאירים כספי מעשר לקרוביהם או לעניי העיר ורוב בשר הנאכל בירושלים מעשר שרוב הוצאות מעשר לוקחים בהם בהמות לשלמים כדגמר שם שם מעשר משלמים. וכתבו התוס' (ד""ה לעולם) דאין לתלות שמן המוכרים נפלו וכבר מעות חולין הן שנתחללו על הבהמה דאזלינן בתר לוקחין דהוו רובא, דמוכר אחד מוכר לכמה בני אדם, ועוד דמוקמינן להו אחזקה דהוי מעשר.2) חולין ואפילו בשעת הרגל, ואע""ג שברגל עולי רגלים מביאים מעות מעשרותיהם לאכלם לא שבקינן רובא דשתא ואזלינן בתר רגל, אלא אמרינן מלפני הרגל נפלו כאן וחולין הם. והר הבית אינו עשוי להתכבד בכל יום שאין טיט ועפר קולט שם מתוך שהוא משופע ועוד שאין אדם נכנס שם במנעל ובאבק שעל רגליו.3) בשאר ימות השנה חולין, בשעת הרגל הכל מעשר, הואיל ושוקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום מפני השרצים ואי אפשר שלא ימצאו מעות אם היו שם."	"ב""מ כו. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטז. אם היה משכירו לאחרים אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו. איך מדובר ומדוע הדין כן? 	"לרש""י יש ג' אוקימתות בגמ'. לבר קפרא כגון שעשאו פונדק לג' ישראל וכרשב""א שאפי' ברוב ישראל הרי אלו שלו. לרב מנשיא בר יעקב שעשאו פונדק לג' עכו""ם וה""ה אפי' לאחד והרי אלו שלו דאזלינן בתר בתרא והוא גוי. לרב נחמן שהשכירו אפי' לג' ישראל והמאבד התייאש דמימר אמר ודאי אחד מהם מצאוובקשתי מהם ולא החזירו לי כי כל אחד אמר שהשני מצאו. ולרש""י מדובר שבעה""ב לא דר איתם.לתוס' יש שתי אוקימתות בגמ' לבר קפרא כגון שעשאו פונדק לג' בני אדם ורב נחמן מפרשו אפי' לג' ישראל, ולתוס' איירי שבעה""ב גר אתם בבית ומצא בזה הענין שנראה שזה אבידה, ולרב מנשיא שעשאו פונדק דוקא לשלשה עכו""ם דאז הוי רוב [ועי' במהרש""א] ומיירי שעדיין הם בבית דאי לאו הכי הוה דבעה""ב דהוא בתרא <sup>עב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עב.  והרא""ש  (סי' ט)  מפרש כרש""י שה""ה בגוי אחד וכתב שחצירו לא קני ליה אף לאחר שיצאו מרשות הנכרים דכיון שהוא פונדק ומשכירו תמיד אין עתיד להמצא לבעל החצר.</span>"	"ב""מ כו. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיז. ראה סכום כסף נופל משלשה האם צריך להחזיר ומדוע? 	"רב נחמן אמר שא""צ להחזיר כיון שזה שנפל לו מתייאש שיודע שכל אחד יאמר שלא הוא מצא אלא השני. רש""י פירש משום שאין משביעים בטענת שמא אלא אותם השנויים במשנה. והתוס' (ד""ה שנפל) כתבו שמתייאש כיון שאינו יכול לבייש אף אחד מהם ברבים ולהוכיח לו שמצאו.רבא אמר שהא שבשלשה א""צ להחזיר זה דוקא כשאין שו""פ לכל אחד וביארו התוס' (ד""ה לא) דמה נפשך א""צ להחזיר, אם שלשתם שותפים אין כאן כדי השבה לכל אחד ואם אינם שותפים האובד יתייאש כי השנים ידחוהו כל אחד על חבירו. אבל אם יש שו""פ לכל אחד חייב להחזיר דאימור שותפי נינהו ולא מייאשי. רש""י פירש שאף שבסוף יתייאש הלכה כאביי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, והתוס' כתבו שלא מתייאש לעולם. איכא דאמרי אמר רבא אע""ג דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר דאימור שותפי נינהו וחד מינייהו אחולי אחליה למנתיה."	"ב""מ כו.-כו: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קיח. על מה עובר ועל מה אינו עובר ומדוע בראה סלע שנפלה לפני יאוש ונטלה 1) ע""מ לגוזלה והחזירה לאחר יאוש 2) ע""מ להחזירה, ולאחר יאוש התכוין לגוזלה? "	"1) אמר רבא דמתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד. וכתבו התוס' (ד""ה מתנה) שלאו של לא תגזול ניתק לעשה ולא עבר עליו וכן קיים את העשה של השב תשיבם. ועובר רק על הלאו שלא תוכל להתעלם על שלא החזיר קודם יאוש <sup>עג</sup>.2) לא תגזול אינו עובר. רש""י פירש דלא שייך אלא בשעת נטילה. והתוס' (ד""ה אינו) כתבו שכשמתכוין לגזול כבר נתיאשו הבעלים. לא תוכל להתעלם אינו עובר שאינה אזהרה אלא לכובש את עיניו ונמנע מלהציל וכאן נטלה ע""מ להחזיר ואין כאן מתעלם. אבל עובר על השב תשיבם שהוא משנטל עד שישיבנה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עג.  והרשב""א  (ד""ה כתוב)  הביא שיש מפרשים דאפשר שאפילו עשה דהשב תשיבם ביטל, דכיון שהמתין עד שנתיאשו הבעלים אין זו אבדתו שכבר נתייאש ממנה. ודעת הרמב""ן שאינו מתקן כלום גם לא את הלאו דלא תגזול מכיון שהכא זה צירוף של גזילה ואבידה ביחד וקונה בייאוש, בשונה מכל גזילה.</span>"	"ב""מ כו: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קיט. מצא מטבע האם הוא שלו 1) על התיבה בחנות 2) על השולחן של השולחני 3) בפירות שקנה מתגר ומבעה""ב? "	"1) מרש""י (ד""ה אי נמי) מדוייק שאינו שלו.2) הרי אלו שלו.3) בקנה מן התגר הרי הוא שלו. בלוקח מבעה""ב שדשן ע""י עבדו ושפחתו הכנענים חייב להחזיר. אם פועלים רבים דשו אותה אינו חייב להחזיר."	"ב""מ כו:- כז."		
